<h1>כל בו הלכ' אבל סימן קי"ד</h1>
<h2>דף יג.</h2>
ואע"פ שאסור בנעילת הסנדל אם היה בדרך נועל והולך וכשיכנס למדינה חולץ מנעליו.
ואסור לרחוץ אפי' מקצת גופו בחמין אבל בצונן רוחץ פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו. ואסור לסוך אפי' מקצת גופו ואם להעביר הזוהמא מותר.
מי שתכפוהו אבליו והכביד שערו מקל בתער ולא במספרים ומכבס כסותו במים אבל לא בנתר ורוחץ כל גופו בצונן אבל לא בחמין. וכן מי שתכפוהו אבליו ובא ממדינת הים ומבי' השביה או שיצא מבית האסורין או שהיה מנודה והותר או שהיה מודר ונשאל על נדרו והותר וכל היוצ' מטומאה לטהרה הרי אלו מגלחין בימי אבלן הואיל ותכף עליהן אבל אחר ולא מצאו פנאי.
<h2>דף יח:</h2>
ואין מספידין המת בחנוכה ובפורים ולא בראשי חדשים אבל נוהגין בהן כל דברי אבלות. ומותר לספוד המת בחנוכה ובפורים לפניהן ולאחריהן.
<h2>דף ל.</h2>
ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובהלכות. ואם היו רבים צריכין לו מותר ובלבד שלא יעמוד תורגמן אלא ילחוש לאחר שבצדו וזה שבצדו לתורגמן והתורגמן משמיע לרבים. וה"ר יצחק ז"ל כתב דבקינות ואיוב ובדברים הרעי' שבירמיה או בפרק אלו מגלחין יכול לעסוק או קורא במקום שאינו רגיל לקרות כמו בט' באב. וכן התיר (לבנו) [רבנו] יעקב ז"ל בזקנותו כי בילדותו אסר. ומצינו בירושלמי [פ"ג ה"ה] אבל שונה במקום שאינו רגיל לקרות. וכתב הר"מ ומותר לאבל לכתוב כתבי' בשנוי כדין חולו של מועד.
